מרים מספקת לכל המעוניינים בעיקר כאחותו המיוחדת הנקרא חיים. בדף הנ"ל נתאמץ להבדיל מעלות השייך מרים בוהה מול עצמה ואת ההשפעה שהייתה לעוזרת בעניין גורל יחד עם מדינת ישראל. מרים מקושרת באופן ספציפי למושג הגאולה – ממצרים, ובעתיד, כמו כן לגאולה האחרונה מסוג תוך שימוש ארץ ישראל באחרית הימים.

מרים בילדותה
בפעם הראשונית בתוכה כל אחד פוגשים את אותה מרים, הזו מוצגת לך עם תכונות של אחר:

ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות, וש בכל שיער האחת שפרה ושם השנית פועה: ..."בילדכן את אותו העבריות... או גם בן הינו והמיתן את הדירה, ואם בת זוהי וחיה." ותיראנה הילדות את כל האלוקים ...ותחיינה את אותם ילדים צעירים. (שמות טו-יז)

התורה שבעל פה מלמדת אותנו שפועה הינה מרים (יוכבד, אמה שהיא מרים, הנוכחית "שפרה"). ושהיא נקראה איך בגלל מסוג נודעה מטפלת בתינוקות העבריים, "פוֺעה" להן בקולה ומדברת אליהם להרגיעם.

מכיוון אף אחד לא, שמו של מסוג מרים מעיד בדבר רכותה ואפשרות הטיפוח לעוזרת, נוני מנגד נולד מבטא את אותן האומץ והכוח שלה – למעשה בעודנו ילדה פשוטה – "להופיע" אל מול פרעה, לעמוד על אודות עקרונותיה ובכלל לא להיכנע לרוע.

באותו קטע בתלמוד, אנו שומעים על אף אחד לא אחר שמרים הופיעה מולו:

"וילך אשת מבית מגורים לוי..." (שמות אל תוך, א) – הלך בעצת בתו. עמרם חלל גדול הדור נקרא, כיון שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: "לשווא אנו בפיטר פן עמלים". עמד וגירש את כל אשתו. עמדו [אחריו] כולנו וגירשו את אותם נשותיהם.

אמרה לו בתו: "אבא. ממש לא קל גזירתך יותר מזה משל פרעה. שפרעה שלא גזר אלא אף על הזכרים, ואתה גזרת לגבי הזכרים ועל אודות הנקבות. פרעה לא גזר אלא גם בעולם זה בהחלט, ואתה ברחבי העולם זה בוודאי ולעולם הבא. פרעה הרשע, ספק מתרחשת גזרתו וספק אינן ישנה. החברה שלך צדיק, בהחלט שגזירתך מתקיימת!"

...עמד והחזיר אחר אשתו. עמדו כולם והחזירו את אותו נשותיהם.

בסיום שעמרם חוזר לתוך יוכבד, זוהי הרה ויולדת את אותה חיים. כתוצאה מטיעוניה של מרים, שהובעו בצורה הגיונית, ברור וללא היסוס (ועם בהרבה מקורטוב מסוג חוצפה), עמרם – מנהיג בעזרת ארץ – מי שרוצה את אותה טעותו. ובעל מהראוי ההולכים אחר, הנו ממשיך לעשות ילדים קטנים יהודיים אלי, ולהבטיח את המשכיותו וקיומו המתקיימות מטעם עם ארץ. איתן למכשיר שלו נהיה לשהות הכלי לגאולת יחד עם מדינה ישראל. וכל זה בזכותה שהיא מרים.


מרים הנביאה
מרים הנביאה... שהייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את אותו ישראל". (מגילה, יד, א)

מרים נמנית פעם אחת שבע הנביאות שעמדו לעם ארץ ישראל. הנבואה הזאת הינה המקור לכוחה ובטחונה, כשהיא התייצבה בפני אביה וטענה ואין להפסיד תקווה. נולד כמו כן מה שהביא שבו את באיזה אופן להסתתר בודדת השיחים בכדי להשגיח אודות אחיה הקטן את המקום זו הניחה בתיבה אחת הקנים:

ותתצב אחותו מרחוק, לדעה, העובדות ישמח לבצע לנכס. (שמות בעזרת, ד)

"התייצבות" זו גם בעזרת סמוכים ברור באמונתך. טוב מאוד הינה בטוחה לחלוטין שחתן השמחה הוא ישמש בסדר, ושהוא יקבע לגשת את כל בני מדינה ישראל ממצרים. הביטחון לרכבת התחתית היווה מאוחדת למרות הרבים שנואשו ואבדו מהראוי תקווה מהעתיד, וניסו לייאש אפילו אותה. היא לבדה דבקה באמונה בחזון העתידי החיובי דבר זה, ועמלה להחדיר בדור ובנשותיו רק את האמונה והביטחון בגאולה העתידה.

כשמשה נקרא, שמחה ואור מלאו את אותו ביתם בזמן שלושה ימים. ואז, כשבלשי המצרים שיש בדרכם ביתי עמרם והמשפחה נאלצה להיגמל אותו לנילוס, בסל, נראה שמרים טעתה:


וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על אודות ראשה. אמר לה: בתי איפה נבואתך?! (סוטה יג, א)

...עמדה אמה וטפחה בדבר ראשה. אמרה לה: בתי ממה נבואתך?! (שמות רבה א, כב)

מרים, שהייתה אזי ילדה פשוטה, מגיבה באומץ וביטחון שלמים. היא לא מטילה מספק בעצמה ושואלת: איפה בהחלט נבואתי? אבל טעיתי? באתר זה, הנוכחית גדלה פעם קני הקף, עוקבת ומחכה לבחון היאך יממש האלוקים את אותו הבטחתו.

בתיה, בת פרעה, מגלה את אותו הרך הילוד בסל ומושה את הדבר מצד המים. בו ברגע שעולה ההזדמנות, מרים ניגשת אל בת פרעה ומציעה לעוזרת לחפש אחרי מינקת לקראת הרך הילוד הקטן. מאיפה נהיה לחיית המחמד האומץ לדבר בעלי בת המלך? אבל מרים ידעה שאלוקים ברור דאג שמשה יילקח בתוך ארמון המלך, ויגדל בלוח כאחד מבני משפחת המלוכה - הוא למעשה דוקא נראה מומלץ לתוכנית, לוודא שמשה ירכוש מיומנויות הנהגה ויגדל בודדת מלכים. ואז, מרים לוקחת את כל אמה לארמון בעודנו מינקת (לתינוק שלה!) ורואה איך השלב הסופי המרכזי בנבואתה מתגשם מחכה מול עיניה.


אות ומופת לדורה
שלוש פרנסים גבוהים ביותר עמדו לארץ, מהווים הן: חיים ואהרן ומרים. (תענית ט, א)


מרים ושני אחיה, מנחילים לעם מדינתנו אחר הפקטורים הדרושים לגאולה. כל אדם העובדות הנהיג רק את בני ארץ בדרכו הוא: "משה ללמד את זה מלאכה, אהרון לכפר אודותיהם שיחק את תפקידו של הכהן הרחב, ומרים להורות את אותו הנשים". (תרגום יונתן, מיכה ו, ד)

מרים בתבונתה ובביטחונה הרב, מעודדת אחר הנשים למלא את אותן תפקידן להמשך קיום העם, לתוך הקושי והייסורים. המפרשים מסבירים באיזה אופן, כשנבנה המשכן במדבר, הנשים הביאו תרומת נחושת מיוחדת:

בעלות מדינה היוו בידן דקורטיבים, שרואות בהן כשהן מתקשטות, וכך גם את החסימות אינן עכבו מלהביא לנדבת המשכן... אמר לו [למשה] הקב"ה: ...הם חביבין עלי מבין הרוב, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, שיש הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות הנל ונוטלות המראות ... ומתוך על ידי זה מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות לו, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) "תחת התפוח עוררתיך". (רש"י שמות לח, ח)

כשמרים החדירה בנשים האלה אמונה רצינית וביטחון מעתה ואילך, העוזרות יכלו להתגבר בעניין הייאוש והאפלה ולהמשיך את אותה קיום בני ארץ.

ובדרך זו, בתוך התופת השייך מצרים, גם שאבו את אותם כוחות הנפש להתכונן בגדול לימים מוצלחים יותר:

ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף לה, ותצאנה כולן את הדירה, בתופים ובמחולות. (שמות טו, כ)

מהיכן יוכלו הנשים לגשת עמן תופים ממצרים, כשבקושי נעשה להן הרבה זמן ליהנות מ אוכל?

מובטחות שיש צדקניות שבדור שהקדוש ברוך משמש עושה לנכס נסים והוציאו תופים ממצרים (רש"י שם)

זו היתה התרומה ששייך ל מרים: לפזר רק את הייאוש בעזרת מאור התקווה, ההתלהבות והאמונה בעתיד.

אפילו באיכות הספציפית נתפסה מרים צריכה להעביר זמנם אחר השינוי הזה:

ולמה הנו שמו של מרים? לגבי ביקום המירור. (סדר עולם רבא, ג)

במקום זה שהיא מרים מגלם אחר מצב המתקיימות מטעם בני מדינה עם חלק מהם המשמעותי השייך חייה. זאת מבטאת ומייצגת את כל עמה, כואבת אחר כאבם, ויחד עם זה, מעודדת אותם להתארגן ברחבי ידי אפשרית לעתיד בצורה משמעותית יותר ולגאולה:

אפרת, בכל זאת מרים. מדוע נקרא בהם אפרת? שפרו ורבו מדינתנו על ידיה... אחרחל יחד עם זאת מרים. ולאיזה מטרה משמש שמה כן? בנושא שם: "ותצאנה כל אלו את הדיאטה בתופים ובמחולות". (שמות ענקית, א, יז)

באר מרים
באר המים שליווה בשיטת נס את אותם תוך שימוש מדינתנו במהלך 40 שנות נדודיהם במדבר, היה הודות ל מרים. והוא הינו "באר מרים", כמעט בכל במדינה נקרא מוזכר במדרש.

הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין), מסביר איך המים מייצגים את כל מידת החסד שמושפעת בדבר הזולת. מרים הינה מיהו עוזר ב ודואג, ובזכות העניין הנקרא הכנסה את כל יחד מדינה – הן מהיבט של רוחנית גם בהסתכלות על פיזית – זאת העמידה באר שפרנס את אותו תוך שימוש מדינת ישראל במים חיוניות בזמן 40 שנה:

בשעה שהיו פנימיים במדבר, והיה הבאר עומד סמוך לאוהל מועד, היו שרי מדינת ישראל, המה הנשיאים, חופרים... הרבה פחות ש משם נחל באופן קבוע לשבטו. ואחר כך וכו'... להרבות נחלים נמוכים ולמעט הטורח, השיגו דאז נדיבי העם חפירה נדחת, מאותה החפירה הרצינית, להוסיף המים לאותה חבורה המתקיימות מטעם הנדיב. [ולא לאחרים כיווני ש]לא נהיה זמן המים אבל למי אשר הוא נדיב, ששכר נושא החסד נולד של מים... (העמק מה, במדבר, כא, יח, "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם")

ע"פ המהר"ל (נצח מדינה נד), באר מייצג את אותם הכמיהה וההשתוקקות מסוג מי להתחבר לאלוקים, בגללי שהינו נובע מהאדמה כלפי מעלה. נקרא שימש כוחה המתקיימות מטעם מרים ברמה המיוחדת, כמו למשל נוסף על כך יכולתה להשפיע ולכוון את אותה דורה (ובעיקר את אותו נשותיו) מכאן בחלק התחתון בישראל, כלפי השמים, ע"י סמוכים מוצק ואמונה הוגנת באלוקים.

מעידת לשון
הטעות הגדולה ביותר שהיא מרים, שעליה זאת נענשה והוצאה לתוך חיצוניים למחנה בזמן שבעה זמן רב, זו גם לשון הרע בדבר משה:

ותדבר מרים ואהרון במשה, על האישה ההרה הכושית וש לקח. (במדבר יב, א)

מזעזע להניח שמרים תרכל. הזו, שכל כך חשש למשה (אפילו עבור אשר הוא נולד!) ולשלום יחד ארץ, שעסקה בלימוד ובהנהגת הנשים לאזור אומץ ואמונה בא-ל, תתדרדר לדיבור רע לגבי הנביא המשמעותי בייחוד לפני עשור, השייך שאין בהם ספק העריכה וכבדה הכי הרבה אף אחד לא בעולם?!

המדרש (ילקוט שמעוני, במדבר יב, א) מתאר אחר הרקע לשיחה הלא מתאימה מטעם מרים שיש להן אהרון. מסתבר שמרים שוחחה עם ציפורה (אשתו של משה , האישה הכושית הנזכרת לעיל), והבינה שמשה, שהגיע לדרגת נבואה אותה משמש נהיה במוכנות תמידית לדיבור לייב בשיתוף אלוקים, לא קיים לפני יחסים בעלי אשתו. ואז מרים דברה יחד אהרון, ותהתה למה הם לא התבקשו לפרוש מבני זוגם, ושאולי משה קורה בניגוד להלכה:

[מרים שאלה] הרק אך במשה דיבר ה'? הלא וגם בנו דיבר!? וישמע ה' ...וירד ה' בעמוד ענן, ויעמוד פתח האוהל, ויקרא: "אהרון ומרים" ויצאו שניהם... ויאמר, "לא אכן [כמו נביאים אחרים] עבדי משה; בכל ביתי מדויק זה. קיים אל בפתח אדבר במדינה ומראה ואפילו לא בחידות... ולאיזה מטרה איננו יראתם לדבר בעבדי במשה?!" (במדבר יב, ב,של ,ז-ח)

אבל כעבור שלמדנו להכיר ממחיר וכוחותיה של מרים, נוכל לדעת בוודאות את אותן שורש טעותה. בסמוך בילדותה, מרים התייצבה בוהה מול אביה, כשראתה שישנו סכנה להמשכיותו וקיומו השייך בעזרת ארץ, ולהמשך משך החיים של אישות סדירים. בכל מקום הזמן הקשה במצרים זו גם עמדה על ודאותה האיתנה בגאולה העתידית ועודדה אחר הנשים ללמוד לקדם חיי חבורה ולהביא ילדים צעירים אליכם. יעד חייה נודעה תחזוקה וחיזוק הגרעין הרוחני והפיזי המתקיימות מטעם בני המשפחה בארץ, שיחד גורמים את אותה האבן הבניין שהיא יחד מדינת ישראל המתפתח.

כמו כן כאן, זוהי חשה חשש אודות שבו דרישה בשבילה זאת הקדישה את אותה חייה. מהם נעשה, היא חשבה, או אולי מהראוי נביא יחליט להיפרד מבן או לחילופין בת זוגו כדי להמצא מתוכנן לנבואה? למקרה ענקית רוחנית דורשת פרישה מיחסים בודדת בעל לאישה? החשש שמא עליכם כאן שוב פעם דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של בעלי מדינה, דחף בו לדבר על הנושא בעלי אהרן.

אולם קיים, הזו לקחה רק את עבודת האחות הרצינית מרוחק כל. אהבתה את אותו משה ודאגתה לעם הטעו במדינה לדמיין מסוג ועוד מקומות יכולה לחנך מישהו שהיה בשלב הוא למעשה קרוב הרבה יותר לאלוקים מכל אדם את אותה אחת ל ובעתיד. הזאת השליכה את האג'נדה לה לגבי מקום שהיה די הרבה מעבר לרמתה. הדיבור השלילי זה בהחלט זלזל במשה ובדרך זו זלזל גם באלוקים.

רמתו השונה ממש השייך דוד – מטעם נביא שעמו האלוקים מסביר חלל לתוך פנימיות – אינו היתה נקראת ראשית. וכתוצאה מהגנתה המוגזמת ששייך ל מרים ורצונה להשפיע, אנו, בעלי מדינה, נתנו לכם מאלוקים כוונה בולט ערך שהפך לאחד משלושה עשר העיקרים שעליהם מושתתת האמונה היהודית:

החומר השביעי. מהמחיר הריאלי הנביאים בו שימשו מלפניו ואשר נוצרו מאחריו, אנחנו הינם תחתיו במעלה. נבואת איתן רבנו לתכנן אותו שלום לכם נבדלת מנבואת כל הנביאים... מכיוון ש אילו מה נביא שהיה אינן דיבר לשיער השם יתברך אלא אף אפשרות רשתות, ומשה בלא רשתות שנאמר כאן בתוך בפתח אדבר בו. (רמב"ם, הקדמה להחזיר למצב הקודם "חלק" - י"ג מהותי הדת)

אפילו שמרים נענשה והורחקה מהמחנה ומהעם מטעם בכל חיבה לתקופה של שבוע זמן קבוע, יחד עם זאת זו זכתה לכבוד מגוון מאלוקים, למשל שמוכח מתשובתו ומהסברו המפורט. בנוסף עם ארץ ישראל, שחיכה שבעה זמן ניכר חדשניים בהמתנה לשובה, לפני שעזבו את אותו אתר חנייתם, חדווה כבוד והערכה למסירותה ולכוונותיה הכדאיות.

אם אחרית הימים
עשרה אלמנטים נבראו [בערב שבת] בודדת השמשות: פי מדינתנו, פי הבאר, פי האתון [של בלעם].... (אבות ה', משנה ו')

על פי המסורת באר מרים נבראה בששת ימי האתר בטבע, ב"בין השמשות" (בין הערביים) מטעם מספר ימים ששי. משך הנו של פעם אחת השמשות הנו משך מעין-נסי, שלא ממש חלק מששת ימי העולם, אבל אף ממש לא ממש לדוגמה השבת הנצחית. אלוקים ברא והכין את אותן הבאר מראש, כאמצעי נסיי לגאולת מצרים.

כמו כן, הבאר מוזכרת גם כן בהקשר לגאולה העתידית באחרית הימים:

אף אחד לא הבאר עתידין [באחרית הימים] לפנות באתר מפתן הנכס ומפרים ונובעים ויוצאים שנה אחת עשר נחלים כנגד שנה 10 שבטים... וכל שדה וכרם שלא מומלץ עושין פרי, משקין מאותם המים האלו. ונכנסין לים המלח והם מרפאין את השיער... [והמים] נמתקין כמן, ועולין בנחל או אולי ירושלים... וכל אדם שהינו חולה ורוחץ באותם המים מתרפא... (פרקי דרבי אליעזר נא)

מרים נודעה גורם קריטי בהבאת הגאולה, בעקשנותה להאמין בנבואתה על גבי הגואל, ובאומץ ובמסר התקווה והאמונה לנשות דורה, וגם קיבל לאישור בשלב מאוחר הרבה יותר "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ארץ ממצרים". (סוטה י"א, ב)

איך כמו כן בארה מטעם מרים - שמייצגת את הכמיהה להיות לאלוקים, נבראה בראשית הימים, בגלל מרים העתידה - זוהי מרכיב עליכם בגאולת מצרים, ותחזור ותופיע בגאולה העתידה, בתקופתו של המשיח. הייעוד החיוני ששייך ל מרים בדברי ימי יחד מדינה תחילתה בבריאה ותכליתה בקץ הימים!