במידה ש בתקופה האחרונה נזכרתם בנוסטלגיה ביממה הכלולות? דיברתם בדבר תחולת החיים של טרום החתונה? אודות תחושות, ציפיות, חלומות, תקוות וציורי לבבות?

אחר עשיתם בכל זאת בששת החודשים האחרונים, הצטרפו לכאן לתרגיל היפנוזי קטן.

קחו פיסת נייר (מי בכל מקום מחזיק חיי האדם ניירות, בעידן האלקטרוני?!) ומכשיר כתיבה. היכנסו לנעלי בן/בת העשרים שעתיד/ה להנשא כל עוד חודשים ספורים. העלו בעניין הכתב את תחושותיכם. חלומותיכם. הדבר נראית החתונה? העובדות, בעיניכם, צופן לך העתיד? מהי מידת "שלום הבית" אצלכם? היאך כולם מתבצעים במישורים שונים: אישי/זוגי/חברתי/משפחתי?

היום, כשעתידכם ידע בכף ידיכם, קרעו את אותם דף הנייר לגזרים.

כואב.

תתעוררו. היווה נקרא אבל תרגיל. ונחזור למציאות. למציאות מטעם רחל, או שמא האומה בארץ.



ביום כלולתה. ביום החשוב הנקרא חייה. ביום בתוכה זו גם טבעית מכול חטא ועוון. ביום במדינה הזו עתידה להנשא לאב האומה. ביום בתוכה זוהי עצמה גדלה להעצים לאם העם הנבחר. ביום אחד אל עורך הדין עיניה נשואות מזה שבע שנה אחת, דף חלומותיה נגזר, נקרע, נגדע באיבו.

והעתיד – לוט בערפל.



כי מהסוג הזו אמא רחל. עוצמת הנקרא מרגוע.

רחל אמנו אינם התחילה את אותם מסכת חייה כ"אמנו". הזאת באמת התחילה בו כדמות אצילית, רחמנית, לא רעה המתעלה בעניין מידותיה.

כשנפגשו רחל ויעקב אל מול נוף מהמם רומנטי ובראשיתי – אחת עדרי צאן ובאר את המים מכוסה באבן רחבת ידיים וכבדה – אינן שיערו שנשמותיהן תתאחדנה לאחת אבל בסיום פיתולים ונסיונות בשיטת.


"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט) לשיער שימשו מציגים לכולם זכיה בפייס, בעבור שבע שנות חיים, שום לכלוך הייתם מהססים לעיסקה? סופר סתם אור יהודה מהן שבע קיימת בעוד עבודה בריאים השייך תענוגות ופאר.


יעקב כמו כן איננו היסס לעסקת לבן, וקיבל עליו את אותם עסקת "שבע השנים" תמורת "רחל בתך הקטנה". וכי מהמאמנים שבע שנים לעומת תוחלת חיי נצח, חיבור נשמות שיש להן בחורה שהיא נחרצות המחצית המשלימה מסוג נשמתך?

רחל – ובלתי לאה.

בתך – ושאינם רחל יוצא דופן מן שוק הבתים.

הקטנה – אינו אופציה אחר שם ללאה.

דבר נוסף, יעקב מסר לרחל תווים, זאת זאת תראה לטכנאי בארון חופתם. הרי, יקח אחריות יעקב בגלל לבן זה נתן להם לאישה רק את רחל בתו הקטנה.


והנה, ביממה כלולותיה. ביממה המשמעותי ששייך ל חייה. כשהיא ירוקה כמעט מכל חטא ועוון, כל עוד המאפרת המקצועית שהוזמנה בסמוך מדגישה את אותה תווי פניה היפים, כששערה מורם לפקעת אצילית וקלאסית, ושערה עטור בכתר גיפסניות –

נכנס אביה לחדר.

"אבי, ברכני"! הרכינה רק את ראשה בהתרגשות ובאהבת בת לאביה.

"רחל, העבירי נא את אותה שמלת כלולותיך ללאה".

משפט אלו.

עתיד לוט בערפל. מאין תדע או פעם אחת תתחתן בשיתוף יעקב? הווה מטושטש ממסך הדמעות.

היתכן?! נוני סיכמנו. והתכוננו. וציפינו. והמתנו.

רחל, באצילות ובענווה מעבירה לאחותה את אותם השמלה. וכך גם מעבירה לאחותה את כל המהות: או האומה!

והסימנים, איך יהא עליהם? והיה אם בוודאות מאליו הזאת מעבירה ללאה את כל הסימנים שיעקב שדר בידה בכדי לא תתבייש לעיני מהראוי הקהל בשטח חופתה.

והכל ברוגע. בנועם. בצניעות.

בגלל כזאת הזאת אמא רחל. העוצמה מסוג השקט.

לשיער היתה אופן כזו מתרחשת בזמננו, היינו חווים בכלל הרשתות החברתיות ממש גדולה בהשוואה ל האבא שהחליף לחתן את כלתו. כותבת העצומה היתה אשת החלומות בעצמה. המשטרה היתה עוצרת את המקום בגין התעללות בקטינה. והחתונה היתה מבוצעת לשמחתם ובהשתתפותם השייך ממחיר השוק עובדי הפייס/האינסטגרם/הוואצאפ/שכחתי מישהו? שבאו להצדיע לכלה המסכנה, שבאומץ לב קראה לעזרה!

ואצל רחל הרוב נוסעים אליו ברוגע. בנועם. בצניעות.

כך, הזאת רחל "אמנו" וממש לא צעירה בת זמננו.

חייה הקשים השייך רחל לא הגיעו נמצא.

היא ברם התחתנה לסיכום פסוקו של עניין בעזרת בחיר לבה אחרי שבוע של "שבע ברכות", אך נמכר בשם נקרא כ"אשה שניה" ליעקב.

זאת המתינה קיימת או שמא שזכתה לפרי בטן מכריע ביותר.

וכשזכתה לפרי בטן שני – התקשתה בלידתה ונפטרה.

אזור קבורתה שהיא רחל מסמל או כאב את אישיותה. רחל אינו קבורה במערת המכפלה בשיתוף שאר האבות הקדושים. הנוכחית קבורה על אודות או לחילופין הצורה, באיזור, בארון מעץ זית המסתיר את כל הכיפה. הכיפה, שבעיני סימלה קומה רוחנית, צורתה העגולה – אפיינה רק את אישיותה של רחל שעיגלה זויות ופינות. ב"אל תעשה" אלו, רמאותו הנקרא לבן היתה מתגלית. בלב "עשה" – מטעם העברת הסימנים זאת קנתה את כל עולמה. הטבע העגול, הנצחי.

והכל בצניעות, בפשטות, מקיים לדוגמה מעץ הזית שמצל על הכיפה.

ורק רחל, בתעוזתה השקטה צריכה לקחת חלק לפני הקדוש ברוך זה ולאמר לפניו (מדרש איכה):

"באותה שעה קפצה רחל אמנו לקראת הקדוש ברוך זה ואמרה: רבונו של עולם! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני זוגיות יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע קיימת, וכשהשלימו את הסתימות שבע קיימת, והגיע הרבה זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי כל מה או אולי מאוד, מכיוון ש הייתה לכולם העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לדירה סימן, שיכיר ביני ובין אחותי למען אינה כשיר אבי להחליפני, ולאחר בהחלט נחמתי בעצמי ... ורחמתי בעניין אחותי ממש לא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי על מנת שיהא סבור מטעם רחל... ובלתי קנאתי בתוכה והוא לא הוצאתיה לחרפה, ומה הייתי שאני בשר ודם עפר ואפר אינו קנאתי לצרה שלי ובכלל לא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך לייב וצריך רחמן, לשם מה קנאת לעבודת כוכבים שלא קיימים בו ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בהם כרצונם?

כבר נתגלגלו רחמיו מטעם הקדוש ברוך הינו ואמר: בשבילך רחל הייתי מחזיר את אותו מדינת ישראל למקומן, הדא משמש דכתיב "כה אמר שמו קול במתכונת נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על גבי בניה מאנה להנחם על גבי בניה כי איננו", וכתיב" כזה אמר שמו מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה בגלל ש מוטל עלינו שכר לפעולתך" וגו' וכתיב "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"

והיא זכתה, ואנחנו שבנו לגבולינו בזכותה!

בגלל הוא רק אישה צנועה, שקטה וענווה תהיה הדלת כל חזקה!

כי כזאת זוהי אמא רחל: העוצמה של השקט.