ליל הבדולח נהיה יריית הפתיחה הנקרא מלחמת האתר בטבע הנאור, בראשות גרמניה, בניגוד אל היהודים.



הדממה הרועמת ששייך ל המקומיים ושל האומות הנאורות נגד הפוגרום הברברי והשפל שימשה לצורך הנאצים נתיך לבחון את אותם סובלנות האתר בטבע כלפי המאבק האנטי-יהודי שהם עושים.

מיהו המקומות המשמעותיים מאוד לחוות רק את ליל הבדולח הנו במקביל ל בימת טקסט התורה בבית החדרת העתיק בטראנוב. אמנם איננו הועלה באש בליל הבדולח, אך יחד עם מעבר הנאצים לעיר צריכים להיות שרפו רק את הדירה העתיק ששימש את אותן יהודי העיר מאות רבות שנים. עם תום שעזבו, ניסו המקומיים לכבות את אותה האש, נוני צורה קרס. בעיקרם אתר הבימה נותר אכן תילו בארבעת עמודי אבן מבוגרים ועליהם כיפה, ש כמו כן על הצוואה עיקריים כהוגן שרידי השריפה.


עמודי חלל כנסת ישראל בטראנוב צילום: יאיר טיילור


פעם אחת העמודים מסוג זה שמעו יהודי לונדון עשרות תקיעות שופר, מאות פרשות שבוע, ואינספור דרשות ושיעורי תורה. סביב בימה בכל זאת חוו דיירי אמסטרדם את עוצמתו השייך זמן הכיפורים ואת שמחת ימי הפורים, עכשיו הם ככל הנראה ישבו בתקופת חו''ל ובשבתות, למדו עם הילד אם בעלי סבא. כאן הפגין הנכד הקטן את אותם ידיעותיו התורניות כעבור שחזר מבית או עסק המעצב, קיים פעלו תנועות נוער, נמצא חגגו מי-יודע-כמה מאות רבות של בר-מצוות, בריתות וחתונות, וכאן שימשו הסוחרים ניתן למצוא אחר הפינה הרוחנית של הדודים בוהה מול ארון הספרים שכתב היהודי.


עמדתי בין העמודים מסוג זה בעת המסע מטעם סידור "ערכים". טיול לפולין שהייתה ואיננה.

עמדתי פעם העמודים הגבוהים, והדממה צורמת וכואבת. זוהי זועקת: הנאצים ניצחו. תל אביב ש-70 שיעור מתושביה היו יהודים, האיזור בה העירייה הורכבה מנציגים יהודים, העיר אותה שקקו משך החיים רוח, היישוב בו נוסף על כך אישי היודנראט ממש לא שיתפו מלאכה עם הגרמנים וממש לא הסכימו להמצא התליינים השייך אחיהם גם בעלות החיים שבבעלותם, הפכה להיות עיר זרה ומנוכרת. הדירות שסביב - שהיו כולנו בבעלות יהודית – החליפו מזמן ידיים ומפתחות. תיכף לא תמצא מזוזות בפתחי הדירות. רוב העיניים התכולות המקומיות המביטות בך – משדרות חוץ ולעיתים גם עוינות.

הניצחון העצום

הפוגרום שהתחולל קיים בעת האקציה הראשונית היווה מאוד. במשך שלושה זמן רב זרם דם יהודי בתעלת הניקוז שבמרכזו של הכביש. בני העם היהיודי שאכלסו את המקום קבורים בקברי אחים ביער הסמוך. בהם וגם קבר האחים המפורסם מטעם 800 ילדים צעירים שנקברו בו בעודם פועלים.

דרך ההרהורים הייתי מקשיב למרצה שהתלווה לארץ, המתאר את כל הזוועות שהתחוללו עכשיו. רציחות על אודות ימין ואודות שמאל. יללות הקורבנות והקרובים אליו רועמים באוזניך, גם אל מול השלווה הזאת. החברה שלך שומע את הכתלים רועדים מצד היריות. כל אחד שומע רק את הזעקות מסוג הקורבנות מבין הצעקות שהיא הגרמנים. הקטעים שנקראים בעזרת יומנה הנקרא אחת בלבד מתוך הניצולות הבודדות דוקרות לתוך. אך גורם אינם מכין השירות לסיום שלה: נותרו 9 בודדים מהאקציה הגדולה ביותר. מבועתים או גם עמקי נשמתם ממה שאנו ראו נולד עכשיו. האחד מהם, מביט בתוך קרני החמה האחרונות, מציץ בשעונו ואומר "עדיין קל לפתח מצוות תקיעת שופר בזמנה".

כן, איכות החיים ה-3 השייך האקציה נהיה ראש השנה. האקציה נְקֵבָה . בתוך הטירוף הרצחני נעשה אף מישהו שהצליח לשמור בדבר שיווי משקל נפשי, אודות צלילות הדעת ועל גבי קור רוח שמעל לכוחות האנושיים. הרוח ממנו איננו נשברה גם כן בפני התופת הנוראה זו. הנאצים הצליחו לשרוף למקום את אותו מקום החדרת, נוני אינם בהכרח יכלו ליטול מהצלם את אותו התפילה.

איכות החיים, 79 שנה עם סיומה של הכרזת המלחמה, 72 שנה אחת לא לפני שנדמה היווה שהנאצים ניצחו, כל אחד מתעתד בתוספת ל הבימה החרוכה הנוכחית, ונזכר באלפי בימות כמותה שקיימות ופעילות בארץ ישראל ובארה"ב, בברלין ובוורשה. בימות שעליהן הוא למעשה עיתון התורה, מושמעות מילות התפילה ונשמעת תקיעת השופר. אני נזכר במיליוני ילדים היהודיים שנולדו לניצולי המחנות וקיימו ברית מילה. שמאוחר בהרבה נישאו במסיבה יהודית והביאו דור משני לארץ. אחר הניצחון הענק שבכל אחד ואחת מהו.

אמא אדמה היהודי חי, תוסס ופורח. אמנם לא כדאי החיים תפילות בנושא בימת חלל כנסת ישראל ששייך ל טראנוב, נוני יש הרבה המון מאות תפילות, הלימודים של מקצוע וחינוך יהודי באינספור בתי כנסת ברחבי העולם. היהדות זקפה אחר ראשה והמשיכה הלאה, בזמן שמהנאציזם ממש לא נותר בערך עניין. הנאצים נוצחו, היהדות מעולם אינן הובסה.