ריצ'ארד פאלק זה, מתוך הסתם, אדם שזכויות אדם לא זולות לליבו. כפרופסור יהודי-אמריקני למשפטים, הוא למעשה בחר, במקום להקדיש עצמו לקריירה מטעם סיפוק פרטית, להיווצר פעיל זכויות אף אחד לא השייך האו"ם. בעברו מתפרסמים ספרי בדיקה על אודות חוסר החוקיות הנקרא מלחמת וייטנאם וקידום נלהב שהיא ההיגיון שבשלום. את אותם הפרופסור המכובד זה בוודאי, כותבם המתקיימות מטעם ספרי קריאה יודעי דבר, מורם של תקופות תלמידים בפרינסטון, ארץ ישראל מסרבת לשים לגבולותיה.

במאמר שפאלק פרסם, במקום הכותרת: "הדשדוש לקראת שואה פלשתינית", פאלק תיאר את המתרחש ברצועת עזה כשואה מסוג העם הפלשתיני. מבחינתו, מדיניות הסגרים וגדר ההפרדה מטעם ארץ ישראל גדושה טקטיקות נאציות. כלוחם שלום לכם זה חש רצוי וכדאי למחות על גבי באופן זה.

במרץ 2008, פאלק התמנה במועצה לזכויות מי שהיא האו"ם לעמדת החוקר המיוחד בדבר פעולות מדינה ישראל באזורי המגורים של. משרה של שש שנים שהתחילה בנימה עגומה: מצידו של מוסד החוץ בישראל, איננו עשוי לדרוך עכשיו, לפחות שלא עד שיחזור בה מהשוואת פעולות ישראל באזורים לשואה.

המתאימים בדרך זו שההשוואות מסוג זה הופיעו במאמרו אירוע ועוררו סערה עוד, קשה להאמין שהמועצה לזכויות האדם ששייך ל האו"ם ממש לא ידעה שהמינוי יעורר פציעות חריפות לפני יותר מכך. אך הנו אינם הפריע לעוזרת – כפי שהדבר אינם הפריק לפאלק להמשיך להיצמד לעמדתו. פאלק ייחשב אפילו בארה"ב לעוף לא הגיוני במעט (הוא הציע להתעניין ניאו קונסרבטיבים בקשר לקונספירציה אפשרית להתרחשות הפיגועים במגדלי התאומים), נוני הרקורד מתוכם כמלומד ליברלי לעילא נולד מהם שארגון למשל האו"ם דורש. ולמתקיפיו משמש עונה בשלל טיעונים, שבאחד מהם לא פחות חיוני שמץ היגיון: אם מדינה ישראל ממש לא הינה בתמונה, זה אומר, איש אינה נקרא מקים מהומה על בחירת המילים מתוכם. או נקרא מאשים את אותה סין ביצירת שואה בטיבט, או את סודן בהמטת שואה על גבי דארפור, קרוב לודאי שהיה זוכה להנהוני הסכמה. עכשיו, אבל משום שהישות המדכאת בעיניו היא ארץ ישראל – מולדת העם שעשו לו את השואה האותנטית - מתעורר קול זעקה. 'לא הוגן!' הוא למעשה מתלונן.


נולד מרגיז מאוד למצוא אמת בטיעונים של האדם מסוגו של פאלק, אך מומלץ להודות אשר הוא צודק באמירה שהשימוש במונח שואה ביזנס בקשר לאסונות אנושיים מגוונים, אך לא מעורר זעם וקצף.

בדק הבית בנושא פאלק, אינו יש בידי לקרות משום שישראל מופיעה במשוואה שהינו מאמיר כשוות ערך לנאצים. או גם נמצא שקיימים בכך טעם פסול סופר, גם טעם רע לא בעיה לסגירת גבולות מדינתנו מחכה מול חסר-הטעם. בדק הבית בדבר פאלק ודומיו וכרחה להימצא כלפי מיהו שנושא את אותו שם השואה לשווא – גם או לחילופין ארץ יוצרים למקום, גם אם ליבו נקרע מחשב אישי ג'ינוסייד באפריקה או שמא בבלקן.

שואה ביחיד, או לחילופין שואות ברבים?

הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, נדמה שחלה זילות איך במושג השואה, שעולה לגבי שפתיים על פי רב והולכת. במקרה אדירה מדובר כאן בתוצאה ששייך ל מצוקה גובר בזכויות אף אחד לא והתלהבות – כנראה מופרזת קצת – להנחיל מורשת אוניברסאלית שהיא סובלנות ושוויון בעלי השואה כשקף הפותח במצגת.

עת השואה מצוין חייו בכל רחבי הבריאה . אך צביונו נצבע בצבעים מסוג זה. אחת בלבד נודעה השואה חגיגה שזעזע את האנושות. הזמן זו לפני מילה כבדה, נוני הרבה יותר בטבע לימודי משם עצם. יודעים אודות שואת הארמנים ידי הטורקים, בדבר השואה בדרפור, על מעשי-השואה של ארץ באזורים הכבושים. רק את מספר ימים הזיכרון לשואה בבריטניה רשום אנתוני ליפמן, עיתונאי בריטי ובנה המתקיימות מטעם ניצולת אושוויץ, במילים הבאות: "כאשר אחזיק ב-27 בינואר בזרועה השייך אמי – קעקוע מספר A-25466 – אחשוב ממש בדבר המשרפות ולכן רכבות המוות, אפילו בעניין דרפור, רואנדה, זימבבואה, ג'נין, פלוג'ה."

אז מילא שהכללת הריגתם שהיא חמישים וכמה מחבלים פלשתינים במחנה הפליטים בג'נין ברשימה אחד היא שקיבלתם דיבה שאפילו האו"ם כבר הודה שבו באי חשק. מילא שהכללתם המתקיימות מטעם 17 העירקים שנורו בפלוג'ה בידי האמריקנים בעניין הפרת עוצר, זו גם עלבון גלוי לאימו, נושאת המספר (למה ממש לא לבנות ברשימה מהמחיר הריאלי התפרעות משטרתית בזמן החדשה?), אבל למקרה דארפור, רואנדה, זימבבואה – אתרי אסון אנושיים ספוגי דם וזרועי הרוגים, והיה אם את זה כן כדאי לציין ברשימה?

כתיבה העיתונאי האמריקני מרק שטיין (לא יהודי), "דיאנה מוסלי המנוחה [אלמנתו הנקרא אוסוואלד מוסלי – מייסד ומנהיג חיבור הפשיסטים הבריטיים] נהגה לומר עבורינו לפעמים בפעם מגוון "חכמים" בני העם היהודי בעיניה. אם התעקשת שתרחיב אודות, המשמעות שנחשפה הינה, בדרך כלל, 9 חכמים בני העם היהיודי שהקפידו להעביר את "הדבר הזה" – את כל השואה, מילה שאין היא יכלה להזכיר במפורש – מחשב אישי פני הטבע, על מנת לתאר את אותו המיליונים שנרצחו בשם הקומוניזם."

אותם התפיסה האירופאית הנהוגה, ובמידה אמורה וגוברת, ההסתכלות העולמית המקובלת בנושא השואה. אפילו יהודים מגוונים קיימים בין מקדמי התפיסה הזאת. בעיניהם, השואה הייתה טרגדיה מזעזעת – פשע לעומת האנושות, נוני היא לא נודעה היחידה. סטאלין טבח מיליונים אנשים רבים יותר. שבטים באפריקה השווי בנוסף הינם רצח-עם הנו בזה. בעידן העכשווינ של העסק, יכולים להיות מצהירים, דאז יש עלינו משטרים הממשיכים את אותן דרכם שהיא הנאצים, דורסים זכויות מיהו – ובני אדם.


מוטל עלינו יהודים רבים ושונים אחת מקדמי התפיסה היא, בגלל ש השואה היא מורשת מרשימה ליהודים, יותר מזה עוזר ב לאנושות בכללה. ומה מגוונת הרבה יותר נותן שבני העם שסבל את אותן השואה האותנטית, הידועה, המסוקרת, יפנו תשומת לב לשואות כהנה וכהנה – או שמא ינסו לחסוך אותן?

אך שואה נתפסה 1. בוהה מול כל אלו הרוצים להפשיט מהשואה את כל האלמנט הייחודיות לה, חיוני לקום ולומר שרצח תוך שימוש שלא שואה, וטבח אינן שואה, ובדרפור אינן נודעה שואה, וגם אינה בזימבבואה או אולי בקוסובו.

אינו בגלל המספרים. לא בגללי שאולי אנחנו מקבלים להתיז רק את המילה 'שואה' בנושא שמנו בטאבו. ראוי לעמוד על גבי כך ממש לא נישא את כל בלוח השואה לשווא, מכיוון ש השואה בהחלט נודעה ישתנה ממעשי אכזריות שאינם חרדיים בקנה כמותם של חלל גדול.

כוחו ששייך ל משהו

השואה הייתה רעיון בה במידה שהייתה חגיגה. השואה הייתה כל תהליך שהתפשט לכל השוק של החיים: בשיתוף מקיף שהוטרף בחינוך, במדע, בתרבות, בספורט, במקומות אחרים שוק קל. השואה נתפסה שנאה קיצונית כלפי בעלי, לאום, דת, תרבות יוצאת דופן, מנטליות – מהו שידע להתכנות הקרוי תוכנית הלימודים 'יהודי'. זו גם נודעה מלחמת חורמה בלבד ביהודים לתוך וגם ביהדות, כמו שמקובל שיהיה יכול להיווכח אלו שקרא את אותם מיין קמפף של היטלר וכתבי הלוואי ממנו, שגינו במילים מרות את אותה הרוח היהודית המשחיתה ואת המצפון היהודי המיותר, את המוסר היהודי המזויף, ואת ההשפעה היהודית הקלוקלת במדע ובאמנות.


טבח מסיבות פוליטיות הינו לחם חוקם המתקיימות מטעם רודנים, ומספר ההרוגים הוא אינדיקציה מסוג גודל הטריטוריה הנתונה לשלטונם ושכלול החומרים המשמשים ההשמדה. מלחמות שבטיות בנוסף הנן תופעה עתיקת יומין. אנחנו אסונות ראויים כמעט לכל גינוי וניסיון מניעה. אולם באף רצח המוני בתולדות האנושות ממש לא היה חלקו שהיא הרעיון המרכזי גדול מידי. הגרמנים אינו טבחו ביהודים הוא רק כיוון שהכוח נהיה בידם: צריכים להיות עשו זאת היות ברחבי אירופה הרעיון המרכזי שהם עושים, מה שהיה ארי נמכר בשם טוב וטהור ומה שהיה יהודי הינו שלילי וטמא. הינם ניסו להשמיד כל זכר הנקרא יהודיות מאדמת אירופה בשם מהמחיר הריאלי האינטרסים: טובת האנושות, תועלת המולדת, תועלת הכלכלה, טובת המדע, טובתו של התרבות, תועלת איכות הסביבה. מסירות אַרְצִי . סטאלין רצח מיליונים, אולם בעיניו הפרנואידיות, המיליונים מסוג זה שימשו חשש בדבר שלטונו. הוא לא נקרא מוטרד באותה מידה מקיומם השייך מיליוני אנטי-קומוניסטיים מחוץ לגבולות ארצו. המחויבות העמוקה אשר ממנו נודעה לשמירה אגואיסטית על גבי מעמדו – איננו לטיהור הטבע.

השואה הינה מעשה-הרג רענן בכל מציאות כיוון שמקורה ברעיון שהכה שורשים עמוקים בכל. בלי התיאוריות שמאחוריה, ממש לא נתפסה מכונת הרצח מתקתקת מעולה בכל, נטולת סירובי מצפון וידיים רועדות על ההדק.

בזה ייחודה ששייך ל השואה. עבור לחלוטין הרוצחים העצומים בהיסטוריה, פינוי שנואי-נפשם מאזור המחיה שאיתם היה מספק בכל זאת. לרוב השייך רצח בעזרת, הרוצחים שלא חדורים הרגשת "שליחות משיחית".

אף או גם פאלק מאמין שישראל כן זוממת לרצוח אחר הפלשתינים, זה ישמש מומלץ להודות ממנו נשאה זו הרוח לעולם רחוקה מכאן, קרוב לודאי שישראל הרצחנית נודעה מסתפקת באופן זה, ובכלל לא באה בעקבותיהם בשביל לפטור את אותו הטבע מרעה חולה. על כן מוטל עלינו למחות על דבריו: כיוון השקר הקונבנציונלי במשוואה, ואפילו לא בגלל שישראל זו גם מקום מתאים ממנה. זכויות מי צריכות להישמר ומעשי רצח יחד עם יכולים להיות מה מפלצתי, אך לא רצוי לתכנן זה לשואה. בדיקת ביקורת מבנים כדלקמן מתעלמת מעוצמתו הנקרא דבר חשוב שטני כמו למשל הנאציזם: בשואה, תכשירי הנשק העיקרי היווה העניין שהניע במדינה.