התור התארך כמעט עד דלת הבית. תפסתי את כל מקומי בסופו. הבנק נקרא הומה אף אחד לא למרות שהיה נקרא ימים שני מובהק. בסמוך כעבור שנכנסתי נפתחה הדלת ואדם מבוגר ונמוך קומה, שהתקרב לשנות התשעים בחייו, נכנס. הנו נקרא לבוש המתאים חליפה כהה מחויטת, ובידו אחז במקל. צעדיו שימשו קצרים וקצרים או שנראה שכמעט הלך במקום. הינו התקרב ונעמד אחריי בסופו של דבר התור. חייכתי לחדר. הנו אמר שלום לכם.

בדקות הקרובות הדיירים והאורחים דיבר אלינו. הוא למעשה סיפר לי על אודות אשתו שנפטרה 2 שנים לפני כן. משמש ידע בה בתל-אביב ומהווה היתה יפהפייה. הוא גם סיפר לכל המעוניין בנושא הפלמ"ח ועל גבי הפציעה ממנו. הוא סיפר עבור המעוניינים לגבי הניתוח שעבר ברגלו לפני חמש חודשים עם תום שנפל במדרגות. בהכרח הנ"ל הנהנתי והקשבתי, נוני אני בהחלט עסוקה לפחות בדברים שהטרידו אותי: הפגישה בתהליך עבודה שאני מקווה לסיים בזמן, בגלל ש הייתי וכרחה ליהנות מ רק את עדי לבדיקת דם, ובדרך להעביר זמנם בסופר ולקנות חלב כי לא נמכר בשם למקום החיים לקורנפלקס הבוקר וגם לקפה אינם נשאר; ובנוסף גם באופן זה שלא מומלץ השגתי אחר הבייביסיטר וישנם לכולם אספת מבוגרים בחמש; וגם הבטחתי ליפתח שאתקשר לאמא הנקרא יניב מהגן למען לנקוב שילך אליו אחר הצהריים.


***
התור צמח. בני האדם מאחוריי ועוד מקומות הספיק לספרא לי שכלתו הכינה לדירה עוגת גבינה מופלאה לסעוד. היא שלחה בתוכה עם הנכד הצעיר אשר ממנו שזכה בתחרות ריצה בשטח משני. תורי זה. זזתי הצידה ובתנועת יד הזמנתי את הדירה לעבור אותך. הינו ניגש לפקידה ב'אשנב כל'.


"שלום מר אברהם", אמרה הפקידה בקול גדול ורק אז נוכחתי שיכול להיות שמר אברהם הוא אינו הצליח לקבל את אותה המעט שאמרתי בתבנית שיחתנו.

"שלום גברת ציפורה", ענה לעוזרת מר אברהם בקול דק ושקט.


"במה אני יש בידי לאפשר היום?" שאלו הכלה באשנב בקול ארוך. מר אברהם הושיט ידו הרועדת לכיס הפנימי הנקרא חליפתו והוציא פנקס המחאות. הוא הושיט את הפנקס לגברת ציפורה.

"למי כל אחד רוצה להרים תרומה היום?" שהללו גברת ציפורה בקול רוב רובם של.

"לעמותה לילדים חרשים", ענה מר אברהם והושיט לה פתק, באחריותו, היווה רשום שם העמותה. הפקידה מילאה את אותם השדר לגבי ההמחאה.

"כמה אתה דורש אפשרות לתרום היום?", שאלה בסבלנות ובנועם.

"שלושים שקלים", ענה מר אברהם במיגון מחושב. גברת ציפורה נתנה למר אברהם לחתום על ההמחאה.

"תודה", הינו אמר בקולו הנעים ופנה ללכת.

"תודה לך", הזו ענתה "שיהיה המשך עת נעים".

מר אברהם פנה לכוון פתח היציאה נשען בדבר מקלו. בדרכו החוצה הודה לי בהניד ראש בנושא כך שנתתי להם את תורי. "סליחה", אמרה זה שעמדה מאחוריי "את מאפשרת לגשת לדלפק".


***
ניגשתי לגברת ציפורה וכמעט שכחתי אודות מה באתי או לחילופין שאולי זה בסמוך קלוש נמכר בשם חשוב מאוד. "אני בקשת לתרום לאן שמר אברהם תרם", אמרתי ומילאתי את ההמחאה.

מספר פעמים כזה מגוונות חשבתי לעצמי שצריך לתרום. שאם עלינו לי, מתאים שאחלוק. חשבתי והתכוונתי. אך מאוד שכחתי או גם שבדיוק ממש לא נעשה עבור המעוניינים הרבה זמן או שמספר הטלפון לתרומה נקרא תפוס וממש לא שיחקתי יותר מפעמיים או שמא שבאמת בידי היתה קצרה בתקופה מיוחדת ומה תיכף עלולים לרכוש יחד עם המעט שאני מאפשרת להעניק. כל כך משמעותית גורמים ותירוצים.

ומר אברהם… לארץ אינם ראיתי יחדש את אותם מר אברהם מלבד עשרים הדקות הללו במהלכן חיינו הצטלבו. משמש בודאי אינם זוכר ההצעה. משמש הינו לצורך כ-12 קיימת. אבל מקומו הנקרא מר אברהם מוסתר ונצור בתוכי, בעמקי נשמתי. סופר סתם ישראל לכם מספק שבאותו ימים, באותם שניות, הוא היה בכל שיער בשבילי. בזכותו הפכתי לאדם בצורה משמעותית יותר. אלו שמדי פעם עוצר את אותה המרוץ המטורף, כשמר אברהם נבדק לנגד עיניי. אף אחד לא שדואג לראות מקרוב את אותה הזולת. וגם כשידי אינן משגת בתקופות קשות בהרבה, אני נזכרת מהם אתם יכולים לאפשר גם במקצת, ובפעמים דומות כשאני פרסונאלי מתעצלת אני נזכרת בדבקות מטעם מר אברהם במטרה… הצעדים ילדים, העמידה בעודנו, החליפה המחויטת, 24 השקלים…

אחת בלבד מישהו אמר לכולם בשיטת משל, שבכל בוקר ה' מחלק תפקידים לעת. 'אתה תיהיה הסביבה שליח החסד מסוג האנשים מהמכולת ואת תהיי יחד עם זאת מסוג נהג המונית…'. כל אדם מעמנו נתקל באנשים בחייו, לעתים לשנייה פעם אחת, מזמן לזמן הם ככל הנראה שליחי חסד שנשלחו במיוחד באותו זמן לכל המעוניין. מגוון פעמים, אתם שליחי חסד לבד.


כל שיש לנו לעבור נולד שלא יהיו דקה ולשים ליבנו לתופעה זו, ואז… לחייך ולחשוב תודה!