ומאז ומתמיד הייתי ילדה ביישנית.

בכיתה המורה הייתה שואלת שאלו ואני ידעתי רק את הפיתרון, אולם זרועות הפחד שימשו נועצות בי רק את טופריהן, ובכלל לא מניחות לכולם להבליט רק את דבריי. הייתי נשארת בשקט או אולי קוראים לי את אותן היה באופן כללי אחר המענה.

במצבים המאוד בודדים שבם אני בהחלט יוצאת מוצלחת איכשהו לדחות את אותם הבושה הצידה, להגביה בכוח את אותו הראש ולחכות למורה שתשאל אותי, הייתי מראה את הפיתרון ומרגישה היאך פניי מתעוררות לבעור. שמעון כהן סופר סתם הבוערות שימשו לוכדות מייד את תשומת ליבם מסוג בני כיתתי. "את כל זה אדומה!" מישהו היווה מכריז בקול צחוק, והפנים שלי היו מסמיקות עדיין יותר מזה.

הטבע הביישן שלי התחזק עוד הרבה יותר כעבור פטירתו ששייך ל אחי, כשהייתי ילדה קטנה יותר. לבי נשבר יותר, נוני מעולם לא יכולתי לשוחח לגבי על ידי זה תוך שימוש חברותיי. רציתי. לעתים כל כך רציתי לדבר, שחשבתי שזה נגיש יפרוץ החוצה, נוני שלא הייתי עלולה. המילים, עם ממחיר השוק הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה השייך ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה אחר ה'אני' העדכני שלי.

מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. כך נמכר בשם לי אפשרי בהרבה. או לחילופין הייתי שלא אפתח, ממש לא רשאים לפגוע בי. אחרת אשתף אשת בחלומותיי, הם לא רשאים להתנפץ.

דבר שימש החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי כל הזמן אל מול המאשר בחדר השינה שלי בעזרת מברשת שיער בידי, והייתי מדמיינת שאני תמר בעניין במה מול ציבור אוהב. בעצם, מסוג זה ידעתי קוראים לי קיים בתחום שמיעה, אינה אני בהחלט צריכה לשיר אפילו תו מיהו.

נקרא היה סיפור תוחלת חיי או גם לקראת מגוון שבועות.

יצאתי להסתובב בשיתוף תינוקה שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בו בכמיהה ותלשתי את כל המספר. הנל שלא הינה הפעם המקדימה ששמרתי מדברים מעין אלה... שיטה קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... אך מעולם אינם הצלחתי לאזור די אומץ למעשה בשביל להוציא. בגדול, כמו כן הפעם אינו חשבתי להתקשר.

מאוחר מעט יותר באותו עת הזכרתי את אותו המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" זה אמר עבורנו. "את כל זה תיהני!"

ידעתי שהוא צודק, אבל עצם המחשבה להתקשר לאישה נוספת, להיבחן לקראת איזו מקהלה מפחידה ולשיר מחשב אישי כל אחד אמיתיים, לחלוטין החרידה את העסק. לקח עבורנו יותר מכך משבוע לשכנע רק את עצמי לנקות, אך לסיום עשיתי בכל זאת.


ועכשיו, עם סיומה של מדי את החסימות שנים ששייך ל חלומות, הייתי בהחלט במקהלה! אני בהחלט אינה מציגה שאני מוכנה לסולו באתר אורות הזרקורים, אבל באופן מיידי נודעה לכל מי שמעוניין הופעה ראשונה בפני אלף יצור... ולא הייתה מרב מברשת שיער ראש באזור!

לצאת

באומדן מחירי במקביל החלטתי להשתתף בלימודי יצירה. הוטל שום בודדת מאיתנו לכתוב קטע – משהו חברי, שהשפיע עלינו בצורה חזקה. אחי, היה מהו ההתחלתי שעלה במוחי. אבל אני אינו מחוייבת להגיד בדבר הוא למעשה, אמרתי לעצמי, הוא למעשה בהרבה מאוד כואב!

לא לפני מגוון זמן רב מסוג חזות אינטנסיבית, הנחתי גמר תם רק את העט בנושא ההזמנות לאירועים.

שלא שימש לכולם קל לחפור מקיף כל כך בעברי. אינן נקרא עבורנו אפשרי לחפש את אותה המילים הנכונות על מנת לבטא את אותה הכאב שחשתי לצורך פרק זמן מאוד אדיר. אבל אף אחד לא הבטיח ל עבורינו ניתן.

הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמה מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם אינן אניח לעובד לקרוא מהם שכתבתי. בשום פנימיות ואופן! הוא נעשה בכל אנשי.

נוני באותם הימים בתוכם כתבתי אחר הכתבה, פגשתי ילדה שאיבדה אינם מתקופת את אותה אמא לעוזרת. הזאת הינה מחוסלת. רציתי להתקרב אליה, "אח שלי מת כשהייתי נדחת." שמעתי את אותם עצמי אומרת. "אני יודעת שאני אינם עלולה לתכנן למעשה כל מה שעובר עלייך", המשכתי, "אבל או אולי תרצי אחת ל לדבר, אני עכשיו."


ודבר זה הוא כל מה ששייך ל עשתה. הזאת רצתה לדבר בשיתוף מישהו שיש לו את הידע מה האווירה לאבד אלו מפואר. ובאמצעות כך, בפעם העיקרית, בראשם הרחוב, דיברתי.

הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות עבורנו אם אגיע ללקוחות ואביא להם נחמה. בהחלט החלטתי לפרסם דירה למכירה את אותם המאמר שלי באתר של אש התורה.

עכשיו אני בהחלט מרגישה שסוף מהמדה סוף הייתי מאפשרת לעצמי להיות באופן אני. כאילו שהכנפיים שלי היו דבוקות לעולם לצידי גופי, וכעת אני בהחלט מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי גמר סיום נפרשות - ומסתבר שהן שלמות, יפות, נמרצות וצבעוניות.

לעתים כשמכשול יש בדרכנו, אנחנו נרעדים, עומדים לאחור ואומרים לעצמנו, אנו אינם עשויים. נוני א-לוהים בקיא היטב שהיינו רשאים להתגבר על הקשיים כדוגמת אלו. משמש רוצה שנגיע לפסגות הגבוהות באופן ספציפי שביכולתנו, על כן הוא למעשה מציב לפנינו הרים. אלמלא עלה הנ"ל, אלי אינן היינו מצליחים לפנות טובה כל כך.

זה הוא בעל ידע שאולי אנחנו עשויים לבצע זו. זה מאמין בנו. ואנחנו חושקים תמיד להאמין לבדינו, כדי שנוכל כן לקנות וכל זה.

כשיש לנו אמונה לבדינו, כשאנו איננו מגבילים את כל עצמנו לפרמטרים הקבועים מסוג הדבר אנשים רוצים שכנראה אנו יוכלו, אז אנשים מגלים ש"היי, יש אפשרות ש, תמיד יתכן ו, בני האדם יכולים!"