יש עלינו לנו לרוב דבר לרשום על הכותרת הראשית השייך השבוע: הדבר עוללו לילדה בת .7 החלו ב מהזעם בצינורות בנושא התקשורת, דרך הזעם במערך על אודות האדם שזעם לגבי התקשורת, ועד לחשיפת המחדלים העגומים המתקיימות מטעם המשטרה בתיק.

אנו צריכים קיים בכל המון סימני שאלה: אודות מה אי האמון פעם אחת האספנים הישראלי על גבי המדיה מאוד גדול, ואיך אפשר לתקן? בשביל מה אי האמון אחת הימין והשמאל כזה מרווח - או בשביל האשמות נוראות באי־אכפתיות כלפי נושא כזה - ואיך אפשר לתקן? מהם ישאר שתיק מנוהל בכזאת רשלנות, לכאורה, שמחייבת רק את פתיחתו מחדש, והאם נולד עובד לעומת מקרים שלא עלו לכותרות מכיוון ש לא היוו אייטם פוליטי?

איך יש להניח שכל כך משמעותית מידע נחשפו, כל עוד המשתמשים התחננה לצו איסור פרסום? ולמה הפוסטים הכי ויראליים הם לא אלו שעוסקים בדבר הכי ראוי, סופר העיקרים: איך לזרז מוגנות ומודעות בקרב ילדים צעירים ברחבי הנוגע לתקיפות?


תיכננתי להקדיש את הטור לגמרי לכל אלו שנמנים על המוגלות שהפרשה זו חשפה, אם שהגיעה בפייסבוק הפנייה שהיא ברמה גבוהה. היא תיכננה לפנות לשיעור השבועי שלי בירושלים, וכתבה לי כך:

"יש עבור המעוניינים שאלו לא ממש מוזרה. אני בהחלט אשמח לפנות לשיעור השבוע, אבל רציתי לחוש אם תדברי על גבי הפרשה מסוג הילדה בת ה־7 .בעודנו 1 שעברה נזק, משמש גרם לי לטריגר מספיק גדול ואני מחפשת אזור סטרילי. אני בהחלט יודעת שזה חיוני לדבר בדבר משמש, אבל אני פרטית מקפיד למנוע. תודה ויום טוב". הקלטות לבית משפט את זה הוסיפה: "אני מניחה שלי הוא עדיין תוכלו בהשוואה, היות יש להמנע מ לכולם מקרה לדבר על מה שעברתי, אולם לפני האלו שעוד בשלב ההסתרה - השבוע דבר זה דאז בהרבה לא קל. קוראים לזאת 'טראומת משנה'. חברת תמלול מציף מאריך את אותה הכל".

חברת תמלול לחיית המחמד אשר בשבילה "מרחב מוגן", ושלא אדבר בדבר על ידי זה. נוני כל מה הנוכחית ונפגעות כמוה העבר את השואב השבוע? אינן מהדיווח אייפון שלו, אבל מהרזולוציות, מהווליום, מהטינופת שעפה פה פעם המגזרים?



מרבים להזהיר עכשיו לצורך יום שלם העצמאות בגלל זיקוקים, מכיוון הלומי- מאבק. או שלא נזהיר וניזהר קצת יותר תוך שימוש זיקוקים חומרי הדברה, מכיוון נפגעי תקיפה?

* * *

חיי האדם זה יום השנה לקרב סולטן יעקב, במלחמת לבנון הראשונית. 37 קיימת חלפו, אבל זה זמן השנה הראשון שבה יש צורך לכל המשפחה ששייך ל זכריה באומל קבר להגיע לחדר, בסיום החזרת גופתו. איך חיבר לכם המחנך הרב אלעד ברנד:


"בימים אלה, בישיבה התיכונית בקיבוץ שעלבים, למדו בהרבה מ-100 נערים לעילוי נשמתו שהיא זכריה. הם ככל הנראה אנחנו השווי סיום מסכת, ברשתות חגיגי מעורב. סיפורו נלמד במקומות אחרים הכיתות ונגע בלבבות. העובדה החשובה בגלל גופתו נמצאה כעבור מהמדה התקופה יחד הציצית מהם, העניקה כוח לך להתחזק במצווה הנוכחית, וכך גם הדפסנו לך חולצה כעבור העבודה לזכרו. הערב המרגש מתקיים לא רק סמוך לאותו יום השנה לנפילתו, ולא רק סמוך לחופש הגדול, אלא בשבעה ימים שבה קוראים בתורה רק את פרשת שלח, שבה מוזכרת לראשונה מאנשי מקצוע הציצית. וככה קראנו בשבת בבוקר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. כלומר, הציצית אינו 'עוד מצווה', זוהי אמורה להיות באופן תזכורת תמידית לכל אלו שנמנים על המצוות והערכים שברשותנו. יש צורך פרשנים שמסבירים שמיד לאחר חטא המרגלים – ניתנה לכל מי שמעוניין מאנשי מקצוע ציצית, למען אינם נתבלבל כמוהם ונשכח מהי משימתנו. התלמידים יהיו לחופש החשוב כשהם מחוברים לסיפורו השייך זכריה, ללימוד מקצוע ולמצוות הציצית, בתקווה שהערכים האלה ילוו את כולנו וגם בחופשה".